לחיים ולא למוות 180 "כשהתחילו הפיצוצים על הבוקר והדיבורים על חדירת מחבלים, רצתי עם שני הילדים לממ"ד . בעלי בכיתת הכוננות של הקיבוץ, אז הוא הלך לנשקייה לקחת את הנשק שלו . נעלתי את הבית, היינו בממ"ד ופתאום שמענו פיצוץ . הבנתי שהמחבלים אצלי בבית, אז נכנסתי עם הילדים לתוך ארגז המצעים של המיטה בממ"ד . בשלב מסוים שמעתי שהם נכנסים לתוך הממ"ד . כבר חשבתי שאנחנו נפרדים מהחיים . הייתי בטוחה שהם ירססו את המיטה והלך עלינו . שמעתי מחבל מתיישב על המיטה ופותח תיק — צליל של הריצ'רץ' הארוך הזה של תיקי ספורט . לדעתי הוא החליף מחסנית או משהו . היינו בשקט שלא ישמעו מאיתנו כלום" . הלוחמים הביטו בה בהלם ובדממה . "רגע, מה אתם עשיתם כאן ? " היא שאלה . "כבר נספר לך, תסיימי קודם", ענה אחד מהם וחייך . "השארת אותנו במתח" . יולה צחקה . "את הסוף אתם יודעים, אתם רואים שאני בחיים, אבל בסדר, לא נשאיר אתכם במתח . הבית התחיל לעלות באש . אני עד עכשיו לא מצליחה להבין את האינסטינקטים שפעלתי לפיהם . יצאנו מהארגז כשהרגשתי שהמחבלים כבר לא בחדר . לפני כן הם צעקו כל הזמן 'אללה אכבר' ועוד כל מיני מילים בערבית . כשנהיה קצת שקט, ח...
אל הספר