108 יום חמישי, 5 באוקטובר ,2023 חניון לילה חוד עקב, 30 : 22 רעש הענפים המתנפצים באש שבר את השקט המדברי . "כמה טוב להיות ככה", לחשה רוזה ונשענה על הסלע . המדורה האירה את פניו של תומר, שהרים את עיניו מהספר . "אני עוד עשוי להתאהב בַּשקט", אמר . רוזה צחקה . "אתה ושקט ? במקום טיולים בחול המועד, היית תקוע בעבודה" . תומר עשה פרצוף . רוזה הבינה שאולי נגעה בנקודה רגישה . "נראה לי שמשמר הגבול יוכל לשרוד כמה שעות בלי מפקד מרחב דרום", אמרה בחיוך . תומר נשם נשימה עמוקה וחפן את אדמת המדבר בידיו . "אני לא חושב שאני חשוב", אמר . "זאת המציאות שאין בה הפוגה" . אני בעצם נשואה לביטחון המדינה, עלתה ברוזה המחשבה הרגילה . היא ניסתה לסלק אותה ממוחה . זה לא הזמן לדכדוך . העיקר שהם יחד, לבדם בלב המדבר . תומר חיבק אותה . היא ניסתה לחיות את הרגע . השמים התכסו עננים . גשם שוטף החל לרדת, והם נכנסו לאוהל . הגשם כיבה את המדורה . חשכת הליל השתלטה על הכול . 109 אד גהיניים "קדימה, צריך לזוז, שנספיק לטייל ולהגיע הביתה לפני כניסת החג", דרבן תומר כאשר קרני השמש בישרו על הבוקר ועל שובו של חום המדבר . הם העמיסו את התרמילים ו...
אל הספר