167 | פירוק והררבה החילוני הליברלי הוא גם המבוסס יותר כלכלית . כך נוצר מצב שבו המפלגות הסקטוריאליות הדתיות, החרדיות ואפילו המסורתיות מקדמות את הערכים של הקבוצות שאותן הן מייצגות ( ובמקרה הדתי והחרדי גם דואגות להשיג מהמדינה תקציבים למימון צורכי המגזר ) , ואילו המפלגות שהציבור החילוני-ליברלי מצביע להן לא רק שאינן דואגות לצרכיו ( לפעמים בהפגנתיות ) , אלא אף מעודדות תמיכה במגזרים האחרים . חשוב לציין שאין כאן משום הבעת ביקורת על ערכי הממלכתיות והסוציאליזם, שהם יפים וראויים כשהם לעצמם, אלא השגות על הדרך שבה הערכים הללו מונעים מחברי הקבוצה החילונית-ליברלית להתמודד באופן נכון עם המציאות שהם חיים בה . החזון של ריבלין מתעלם מכל העניינים הללו, שהופכים את חלום החיים המשותפים שלו לפנטזיה שאינה ניתנת למימוש . חוץ מזה, ריבלין מתעלם מהעובדה הפשוטה שהפערים בין הצדדים מבוססים ברובם על הוראות דתיות קשיחות . כאשר הצד הדתי או החרדי מנמק את צרכיו באמונה דתית חסרת פשרות, ברור ש"חיים משותפים" הם שם קוד לכניעה חד-צדדית חילונית לדרישות הדת, שהרי לא ניתן להביא את אלוהים עצמו למשא ומתן על החיים המשותפים הללו . על...
אל הספר