חשופים בצריח 428 באותה מהירות שחוילו, שוחררו . כשם שאין ישראל יכולה להחזיק את אנשיה זמן רב מחוץ לצבא, אין היא יכולה להחזיקם זמן רב בשורותיו . הלוחמים חזרו למכור גזוז, לנהל חשבונות עובר ושב, לחרוש שדה . לא היו נשפי ניצחון . דבר ראשון היו שלושה ימי אבל, במלאות שבעה, בבתי העלמין הצבאיים בבארי, בירושלים ובעפולה . בכל טקס של שבעה דיבר גם נציג ועד ההורים השכולים, מוסד הנעשה, אויה, יותר ויותר מרכזי בחיי ישראל . נציגי ועד ההורים השכולים המציאו ניחומים להורים השכולים, לאלמנות וליתומים שאבד היקר להם ב- 1967 . מי שב- 1956 קיבלו ניחומים מהורים ששכלו את בניהם ב- 1948 , המציאו עתה ניחומים לאלה שהמלחמה המרה להם ב- 1967 . הורים שבניהם נפלו בפעולות התגמול, במלחמות המים ובסיורי הגבולות, ביקשו מילים לנחם בהן את חבריהם החדשים לוועד ההורים השכולים . אבל לא מצאו מילים . הם חזרו על אותן מילים ששמעו הם ממי ששמעון ב- 1948 . בעצמאות ישראל נתנחם . מילים שהניחומים בהן דלים לראשונה, כמעט תפלים . אבל במשך הזמן נעשים למשענת חיים ולנקודת מבט של גאווה כלפי העבר . בבארי עבר האלוף טל על קברותיהם הרעננים של חללי השריון ....
אל הספר