פרק שישה־עשר: טל ושמאי תוקעים כף

הלק שלישי : הטנק והיהודי 175 מפקדת גיסות השריון החלה לשנן כי המכריע בקרב אש של טנקים הוא הדיוק . יש לדעת מי יורה ועל מה יורה כל אחד . סבלנות, תצפית טובה, תיקון נכון, חשובים לעתים ממספר הטנקים היורים . שלושה ימים אחרי 3 בנובמבר החלו האלוף אלעזר, שהיה ב- 1 בנובמבר 1964 לאלוף פיקוד הצפון, והאלוף טל, שהיה באותו יום למפקד גיסות השריון, לשנן את הלקחים שנלמדו בתקרית הראשונה, והחליטו על דרך הפעולה בעתיד . כדי לא להיכשל בקרב אפשרי שיפרוץ על דרך מעיין דן, הובאה לתל דן מחלקה של טנקים שרמן . למחלקה של הצנטוריונים יועד תפקיד משני, להיכנס לקרב רק אם לא תכריע בו מחלקת השרמנים . בכל תקרית גבול ראה צה"ל קרב בעל חשיבות למוראל, לא פחותה מחשיבותו המעשית . לקיום כוח ההרתעה שלו אסור לצה"ל להיכשל . בשרמן נצברו ניסיון וידע ונעשו בו חידושים במנוע ובתותח . תותחו החדש, אף שקנהו קטן מהבריטי החדש בצנטוריון וגם תחמושתו נחותה, היה מדויק מאוד בטווחים הקצרים והבינוניים ומאפשר תצפית אש טובה . בטווח 800 מטר מסוגל הוא לחדור את השריון של הפאנצרים הסוריים, אך גם הם מסוגלים לחדור את שריון השרמנים . אם יהיה קרב, יהיו התנאים ...  אל הספר