השופט ברק ואני

האות רש ואני 317 נמשך היה ברור כי אנו על מסלול התנגשות שכן אופן ניהול כזה של הערעורים אינו מאפשר דיון ענייני בהם . הבאתי את הנושא לוועד המרכזי של הלשכה . ביקשתי לקבל החלטה תקיפה נגד קביעת כל כך הרבה תיקי ערעורים ליום דיונים אחד . העברתי בוועד המרכזי גם החלטות המגבות את הצעותיי המפורטות לפתרון הפיגורים בשפיטה שלא על דרך של חיסול תיקים אלא בדרך של עשיית משפט כדין . מוסדות הלשכה גיבו את עמדותיי נגד מצב דברים בלתי נסבל זה, והוועד המרכזי נפגש עם השופט ברק, לפי בקשתי, כדי להתריע על המצב : 1 . פיגורים של שנים ארוכות בשפיטה . תיקים יכולים "להתגלגל" במערכת מעל עשר שנים כאשר זמנם של השופטים אינו מוקדש אך ורק לשפיטה . 2 . שופטים מגיעים לדיון עם דעה מוגדרת . הם מנסים לכפות אותה על הצדדים מבלי לאפשר טיעון של ממש . 3 . המבצעים של חיסול התיקים טובים לייפוי הסטטיסטיקה, אך לא לעשיית משפט וחריצת דין צודקת . 4 . קביעת הליכים רבים מדי יום בבית המשפט העליון, ללא אפשרות ממשית של טיעון . 5 . איום בהוצאות למי שלא מקבל את הצעתו המוכתבת מראש של בית המשפט העליון . 6 . הגשת בקשות לקבלת רשות ערעור הפכה להליך חסר ע...  אל הספר