166 ןלש אליאי : משרים אונים מם ו תי המאת ית בראשית ינואר 2006 הוא החליט לאפשר לחברת ישראייר ליהנות מתנאים אשר שנתיים וחצי קודם לכן נקבע לגביהם בהסכם אשר אושר גם בממשלה וגם בוועדת הכספים של הכנסת בראשותו, כי הם מיוחדים לחברת אל על . נדהמתי מעזות המצח של השר לקבל בקשה המנוגדת לאותן החלטות אשר נועדו בדיוק כדי למנוע בקשות מסוג זה . החברה ונציגות העובדים הגישו עתירה כנגד מימוש החלטתו . בראש ההרכב ישב שוב נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק . הייתי בטוח כי העתירה תתקבל, אך נשיא בית המשפט העליון, השופט ברק, החליט לדחות אותה בנימוק כי השר הירשנזון היה רשאי להפוך את עמדתו . גם השופט ברק הפך את עמדתו שכן בהליך הקודם הוא פסק ההפך על בסיס אותו הסכם . התירוצים לשינוי עמדה זו לא עמדו מול התנאים אשר נקבעו בהסכם ההפרטה כתנאי סף אשר עד להתקיימותם תישמרנה הזכויות של חברת אל על ועובדיה, כמפורט בהסכם ההפרטה . השר העדיף לצ׳פר את בעל המאה תוך התעלמות מהסכם חד-משמעי אשר נועד להבטיח בדיוק את ההפך . בית המשפט לא עצר בעדו . אני ראיתי בכך חוסר הגינות לא רק מצד השר הירשנזון אלא גם מצד השופט ברק . בסופו של יום התברר ...
אל הספר