פרק 9 : הלאמת הסיכון והפרטת הרווחים | 323 מערכת המיסוי . ואולם, ביסוד הטיעון הזה ניצבת ההנחה שמערכת המיסוי כבר מושכת הכנסה "כדת וכדין" ממקורות רבים, ולפיכך, שהוצאות המיסים הן התצורה הטובה ביותר האפשרית לתמיכה בצמיחה כלכלית . אלא שהמציאות היא שמערכת המס לא נהגתה כדי לתמוך במערכות חדשנות שעל הנעתן אחראים במידה חסרת פרופורציה שחקנים שמוכנים להשקיע עשורים לפני שתשׂואות נראות באופק . לא זו בלבד, אלא שהטיעון הזה מתעלם גם מהעובדה שהשתמטות ממס והעלמת מס הן פרקטיקות נפוצות, ואין לצפות שייעלמו ( מחקר עדכני שנערך בבריטניה מראה כי סך "פער המס" — כלומר, הכנסה ממס שאינה נגבית עקב העלמת מס, השתמטות ממס ותשלום באיחור — הוא 120 מיליארד ליש"ט, 2 כמעט בגובה הגירעון הלאומי, שעומד על 126 מיליארד ליש"ט ) . הטיעון מתעלם גם מכך שהנראטיב המעוות בנוגע לזהותם של החדשנים הוא-הוא ששימש כדי להוריד בחדות את שיעורי המס כמו זה המוטל על רווחי הון . כפי שצוין כבר בפרק 1 , איגוד ההון-סיכון הלאומי הוא זה שבשלהי שנות ה- 70 הפעיל בהצלחה מאמצי שתדלנות לשם הורדה של מס רווחי ההון בארה"ב ב- % 50 בתוך חמש שנים ( מ- % 40 ל- % 20 ...
אל הספר