פרק 9 : הלאמת הסיכון והפרטת הרווחים | 315 מה שראינו לאורך הספר הוא שתפקוד לקוי דומה מאפיין גם את עולם הייצור — אפילו במיטבו . המשבר הפיננסי אמנם עורר בקובעי מדיניות רבים רצון לטפח את "הכלכלה הריאלית" באמצעות אסטרטגיה תעשייתית — אך על קובעי המדיניות להיזהר לא להוסיף שמן למדורה . במקום לזרוק כסף על "מדעי החיים" או כל טכנולוגיית מידע, ראשית כול עלינו לתקן כמה מבעיות התפקוד במגזרים אלה . בתחום התרופות, המדינה היא שעוסקת במחקר בסיכון הרב ביותר, אך הביג-פארמה היא זו שפודה את הרווחים הגדולים . בעוד טכנולוגיות נקיות, ובהן אנרגיות סולאריות ואנרגיות רוח, נאבקות על דריסת רגל במערכות האנרגיה בעולם, בכירי החברות ובעלי המניות שלהן ( אפילו של חברות מפסידות ! ) מסוגלים לקצור מיליונים בתשׂואות שבחלקן המדינה היא המממן העיקרי ( 2012 Hopkins and Lazonick ) . במגזרי "כלכלה חדשה", חברות כמו אפל קוטפות את הפירות מטכנולוגיות במימון המדינה, כמו גם ממימון סיכון בידי המדינה, ואחר כך כמעט אינן משלמות מיסים שיוכלו לשמש כדי לממן טכנולוגיות "חכמות" עתידיות . איזה עתיד יש במערכות כאלה של סיכון חברתי ותגמולים מופרטים ...
אל הספר