טובה וישרה, שאין להרהר אחריה לשנותה . ונפש הקטן תתכַֻּוֵץ, והיא נדחָה, נרמסת ודווּיָה, מפני הנוגש העז, השוקד עליה להַחֲרימה : הולכה ופוחֲתָה כנר, הנאבק עם רוח הסער . שריד אין לה כמעט, - והיה באחרית הימים, ועזב הילד את בית-ספרו, והיו מחשבותיו מחשבות ספריו של זה, ונפשו - יציר ספר שני, ועיניו רואות מבעד לעיניו של מורו התקיף, והיה גם קולו כקול מדריך זה או משנהו, תנועות לו - תנועות הלז, - ונפשו הוא אבְדה בינתיים בתוך הלחץ והדחק . . . [ . . . ] . . . ונפש הילד הרך כבר פסקה מללחום על עצמה, וספגה וקבלה הכֹֻּל מיד מדריכיה . ותטפח בקרבה תורת הזָר, ברבות הימים גם תצא, לשמחת הורים ומורים, השַַׁעֲרה - עגל מלומד . אולם יש שמלחץ כבליו ישתחרר הילד, ונפשו שנאה מסֻתרת, משטמת עולמים נמלאה לכל מכניעֶיהָ ולאשר אִנסוהָ להעריץ ולהקדיש למרות רצונה ; ובאין מחאה אחרת בידיה, תדבק בכל אשר איסור מעניה חל עליו וחֲרָמיו . [ . . . ] "נערה יושבת בַַּתפיסה . . . הוי, ריז'לה, ריז'לה בתי ! " [ . . . ] ( "לביבות", טשרניחובסקי, 1990 ) בראשית האלף הקודם שרטט שאול טשרניחובסקי, בעוצמת ביטוי פיוטי ובעומק פילוסופי, את מהות הפדג...
אל הספר