נטע גוטמן אבנר 38 ראיית הפתולוגיה של המבוגר, ודרך התבוננות בילדים עם הפרעות שונות במהלך טיפול פסיכואנליטי ( קליין, מהלר ) . מסוף שנות ה- 50 של המאה ה- 20 חל שינוי עם עבודותיהם של פסיכואנליטיקאים וחוקרים שהכניסו תצפית ישירה ככלי בעבודתם עם אוכלוסיות ילדים חריגות . רנה שפיץ ( 1935 , Spitz ) היה הראשון שהתבסס על תצפית שערך כמקור להבנת עולם הילד, בהתבסס על הפתולוגיה שראה בקרב ילדי מוסדות והסיק ממנה על ההתפתחות התקינה ( עוד 5 חקר את ההתפתחות עליו בהמשך ) ; ז'אן פיאז'ה ( 1952 , Piaget ) המוקדמת בהתבססו על תצפית והסתכלות ישירה בכאן ועכשיו, אך התעניין בשאלה : "כיצד חשיבתו והבנתו של הילד מתפתחת מלידתו ועד בגרותו ? " . הוא התמקד בהתפתחות הקוגניטיבית תוך ניסיון לחקור ולהבין את הילד האפיסטמולוגי, אך לא התייחס לעולמו הרגשי / הנפשי ; אסתר ביק ( ,1964 1980 ) וסלמה פרייברג ( 1960 ) השתמשו בתצפית בתינוקות ככלי טיפולי . עבור ביק התצפית הייתה כלי בסיסי ובעל חשיבות עליונה, וב- 1948 היא הכניסה את התצפית כחלק מתוכנית ההכשרה הבסיסית של כל פסיכותרפיסט במרפאת טוויסטוק בלונדון . פרייברג ( 1960 ) , הדגישה את חשי...
אל הספר