מקרה קליני - סנצ'ו פאנסה מטפל בדון קיחוטה

רוני כרמלי 292 מצליח להשתחרר מצרכיו שלו, מהפנטזיה להתעשרות ולשלטון ומגרגרנות שאינה יודעת שובע . נוסף על כך, סנצ'ו פטפטן בלתי נלאה המצהיר שמבחינתו לא לדבר משול לקבורה בחיים . הוא אומר : "החשק לדבר הוא תמיד התגובה המיידית שלי, ואף פעם אני לא יכול להתאפק מלהגיד כל מה שעוד לי על קצה הלשון" ( סרוואנטס, כרך א', 1994 [ 1615 ] : 236 ) . סנצ'ו גם מרמה את המטופל שלו מספר פעמים, לדוגמה כשהוא ממציא שפגש את דולסיניאה ומסר לידיה מכתבים, אך לא היו דברים מעולם . פעמים אחרות נדמה שעולה טיפשותו של סנצ'ו על טירופו של אדונו, כאשר הוא מאמין לסיפוריו של דון קיחוטה . אך האם רק כך אפשר להבין את פני הדברים ? אחת התהיות העולות לאורך הרומן של סרוואנטס היא השאלה אם סנצ'ו מכיר בטירופו של דון קיחוטה . לשם הפרשנות שאני מציעה, חייבת להיות מצד סנצ'ו הכרה שכזו . אך כפי שראינו, נראה ששאלת ההכרה של המטפל תמיד כרוכה בפרדוקס, אם נצמדים לחשיבה בינרית מטפיזית . אולם לא כך הוא הדבר, אם נחשוב על סנצ'ו כמטפל המבין היטב את משחק השפה הפסיכואנליטי והדקדוק שבו - פעלי, מתמשך ובמודוס איווי . על כל חסרונותיו, ישנן מספר דוגמאות המעידות...  אל הספר