פרק א'

210 אריסטו < 993 ב' 1 > . עם זאת, כל האנשים אינם יכולים להחטיאה, שכן לכל אחד מהם יש משהו לומר על אודות טבע < הדברים > . כלומר, בתור אדם בודד יתפוס אותו באופן מזערי או לא < יתפוס > בכלל, אך מאספת < מחקרי > כל < ההוגים > יחדיו תעלה < מסקנה > לגביו שיש לה חשיבות מסוימת . לפיכך, אם דומה ש < האמת > נתונה במצב כפי שאנו במקרה רגילים להמשילה < בפתגם > "מי יכול להחטיא את פִתחה ? ", אזי היא יכולה להיות קלה < רק > בדרך זו . אולם הקושי מתגלה היות שבמידה מסוימת יש לנו < תפיסה > כללית בנוגע אליה, אך איננו מסוגלים < לתפוס > חלק ייחודי ממנה . ייתכן שהקושי טמון בשני אופנים < אלה > , היות שהסיבה לכך < נעוצה > לא בעינינו אלא בעצמנו . < 10 > שהרי כמו עיני העטלפים באור היום, כך גם ב < מקרה > של נפשנו : השכל ניצב ביחס לדברי הטבע 395 כשכל פרטיו גלויים לעין יותר מדי . יהיה זה אפוא מן הצדק להודות לא רק לאלה שהאדם עשוי היה להיות שותף לדעותיהם, אלא גם לאלה שגילו < את הטבע > באופן שטחי יותר, שהרי גם אלה תרמו משהו כשנתנו לנו אימון ראשוני ל < שיפור > מצב < שכלנו > . אילו לא היה טימותאוס, לא היינו זוכים ליצירה שירית...  אל הספר