פרק ד'

130 אריסטו דעתו > ישנו צורך < 30 > לסיבה נוספת לישים אשר < גם > תניע אותם וגם תסדר את הדברים . בהמשך נאפשר לעצמנו לשפוט כיצד יש לחלק < הוגים > אלה בנוגע למי שהיה הראשון ש < דיבר > על < סיבות > אלו . אך משום שהיה ברור להם שבטבע ישנם ניגודים גם לדברים הטובים, כלומר שישנו לא רק סדר ויופי < 985 א' 1 > אלא גם אי-סדר וכיעור, וגם כאשר הדברים הרעים עולים על הטובים והגרועים < עולים > על היפים, קם < הוגה > אחר שהיה עשוי להכניס את האהבה ואת השנאה כ < סיבות מניעות > , כל אחת מהן כגורם ל < ניגודים > של האחרת . שהרי אם היה אדם יורד לעומקו של רעיון זה ומפתחו, ולא < רק > מבחינת מה שדמיין אמפדוקלס ביצירותיו, אזי היה מוצא שהאהבה גורמת לדברים הטובים, ואילו השנאה < גורמת > לדברים הרעים . לפיכך אילו היה מתאר אמפדוקלס את הרע ואת הטוב בתור יסודות במובן מסוים, כהיותו הראשון שדיבר עליהם < כך > , ייתכן שהיה מתאר את דבריו נכונה, < 10 > במובן שהטוב כשהוא 242 לעצמו < נתפס > כגורם לכל הדברים הטובים . 116 - 121 . אריסטו היה מעוניין למצוא בשירו של הסיודוס תקדים לרעיון שהסיבה החומרית אינה מספקת ללא סיבה מניעה . לפי פּ...  אל הספר