פרק ג'

122 אריסטו 1 . לפי אחד מהם אנו טוענים שהישות וההוויה של המהות הם הסיבה < לישים > , שהרי < השאלה > מדוע ישנם מוסקת מהגדרתם הסופית, אך מדוע דבר מסוים ישנו מלכתחילה הוא 222 בגלל הגורם והיסוד הראשון < שלו > ; 2 . לפי השני < הסיבה > היא החומר שלו < 30 > כלומר מַצָּעו ; 3 . < לפי השלישי > ראשית תנועתו < מציינת > מאין < הונע > ; 4 . האופן הרביעי < מציין > סיבה בכיוון הפוך מהאחרונה : ישנה < תכלית > שלמענה < ישתנה > , כלומר הטוֹב < הסופי > , שכן זאת התכלית של כל היווצרות ותנועה < ביקום > . אומנם ב < כתבינו > על הטבע כבר עיינו בדברים אלה די הצורך . < 983 ב' 1 > אולם הבה נתייחס גם לאלה שניגשו להתבונן בישים עוד לפנינו, כלומר לאלה שעסקו בפילוסופיה על אודות האמת < בטבע > . אכן נהיר הדבר שגם אלה דיברו על יסודות ראשוניים 223 לכן בנוגענו בהם יהיה זה מן התועלת מסוימים ואף על סיבות . < גם > למחקרנו < העיוני > הנוכחי, שהרי או שנגלה < במחקריהם > הסיבה התכליתית ( final cause ) שלמענה הונע החומר כדי שהעצם יורכב או יתפקד במצבו הסופי . 222 . המושג האריסטוטלי "הוויה" ( ousia ) מכוון גם לישות העצם וגם למהותו ( t...  אל הספר