פרק א'

110 אריסטו < החושים > , לא רק כדי לפעול, אלא גם כאשר איננו מתכוונים לפעול כלל . הסיבה לכך היא שיותר מ < כל > שאר החושים הופך אותנו < החוש > ההוא להיות בני-דעת במיוחד וביכולתו גם להבחין 197 בהבדלים רבים < בין הגופים > . בעלי החיים נולדים עם תחושה מטבעם . בזכותה, אם כן, נוצר הזיכרון אצל חלק מהם, ואילו אצל אחרים < הזיכרון > אינו 198 < 980 ב' 1 > בשל כך, הראשונים פיקחים יותר ומוכשרים נוצר . יותר ללמוד מאשר אלה שאינם מסוגלים לזכור כלל . ואולם ישנם < יצורים > פיקחים < גם > ללא למידה < מהחושים > , וביניהם כל אלה שאינם מסוגלים לשמוע רעשים, למשל הדבורה או כל 199 עם זאת, < יצורים > שיש להם גם חוש סוג דומה של יצורים . 200 < שמיעה > נוסף על < יכולת > הזיכרון, כולם < יכולים > ללמוד . בעוד ש < יצורים > אחרים חיים בעזרת הדמיון והזיכרון, גם כשיש להם חלק זעיר בניסיון, בהתאם לסוגו, בני אדם < חיים > בעזרת 197 . לפי אריסטו ( על התחושה והמוחשים , 437 א' ) , הראייה מאפשרת לקלוט את הבדלי הצבע ישירות, ובאופן מקרי היא גם מלמדת על מבנה הגופים, על גודלם, על תנועתם ועל מספרם . 198 . תרגום מילולי : "לא נוצר הזיכרו...  אל הספר