• 97 • רוצה לעשות, כל השירים, כל מיני האהבות, ההסתכלויות בירושלים, ההיזרקויות לתוך היערות והמדבריות של חייך כיהודי, כישראלי, כרסיס אנוש משקֵף פני אֵל מסתתר ; כל מה שהִבטחתָ לעצמך פעם, כשהיית גדול, שתעשה כשתהיה גדול . ואם זה גדול עליה, על הספרוּת, לדבּר יפה על כל זה, אז לכל הפחות שהיא תתייחס אליי אישית כפי שהנני, כלומר, בנאדם ארוך, שדרכיו בעולם, ואפילו רק בקטמון, ארוכות הן, כמו שגם ההיסטוריה שלו לא כל כך קצרה . תלוי כמובן מאיפה מתחילים לספּוֹר . הנה למשל היום ערב תשעה באב, ואם רק העליתָעל דל שפתיך את המילה ירושלים הנ"ל, כבר חתמתָויתור-לעד על היכולת ליהָנות מספרוּת קצרה, ודי למבין . אלה בעצם השאלות העולות בי למקרא גיליונות ננופואטיקה היצירתיים, המחויכים והממזריים : האם הטרנד הישראלי ו / או העולמי הזה לכתוב קצר, להתנסות למשל באמנות ההייקו הנפלאה, או למצות את הפוטנציאל הגלום בתזכורות הממוגנטות אל חזהו של המקרר, האם אין הטרנד הזה נולד מתוך אזלת יד ? מתוך קוצר רוח ? מהפרעות מהותיות של קשב וריכוז ? ואולי מפוסט-טראומה קולקטיבית ? האם אין הספרוּת הקצרה משמשת כאפיק מילוט חינני, קליל, קליט, ומגזי...
אל הספר