• 103 • פול פורנל חביקה אַל תֹּאמְרוּ : זֶה לֹא יִתְחָרֵז לְעוֹלָם, זֶה מִתְחָרֵז, אוֹ יִתְחָרֵז בְּעוֹד רֶגַע לְשִׁיר מִסּוּג זֶה נְחוּצָה הַתְמָדָה לֹא קֹצֶר רוּחַ, אָמָּנוּת הַסַּבְלָנוּת הֶחָרוּז יַגִּיעַ — מַמָּשׁ עוֹד מְעַט . וּכְדֵי לְהַשְׁקִיט אֶת חַסְרֵי הַמְּנוּחָה אַצִּיג מִיָּד חָרוּז — הוֹכָחָה נִצַּחַת : וְחָרוּז חוֹבֵק ! הָאשֶׁר נִצָּת ! זֶה מַעֲנִיק לַשִּׁיר נִימָה שֶׁל עֲדִינוּת, אֲוִירָה מֶלוֹדִית, מַמָּשׁלֹא מַדָּע, סוֹפֵי שׁוּרוֹת מֻשְׁלָמִים לְלֹא נֶגַע אַל תֹּאמְרוּ"לְעוֹלָם", אִמְרוּרַק "מֻשְׁלָם" . חביקה ( Étreinte ) : שיר במתכונת חריזה כזו : א - ב - ג - ד - ה - ו - ו - ה - ד - ג - ב - א ( יכול להיות גם ארוך יותר ) .
אל הספר