מרית בן ישראל

• 64 • והבטחתי גם, כזכור, לתרגם כמה שירים . זה נשמע כמו החלק הקל של העסק . לא מדובר במטפורות סתומות עם שורשים מפותלים בלשון אלא בהוראות עם מבנה תחבירי פשוט ואוצר מילים בסיסי . רק השורות השבורות ואופן השימוש מסגירים את ייחוסן השירי . אלא שאי אפשר לתרגם אותן לעברית, ואי אפשר להפריד את הקושי הזה מאישיותן ; היא מתקרקשת אחריו כמו צרור פחיות אחרי רכב של נשואים טריים . הוראות מנוסחות כידוע בלשון ציווי ( "עצור . כבה את האורות החיצוניים," וכולי ) והעברית, בלשונה של יונה וולך, היא סקסמניאקית . "בִּשְׁמוֹת מִין יֵש לְאַנְגְּלִית כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת . . . וְכָל אַתְּהִיא אַתָּה / וְכָל אֲנִי הוּא בְּלִי מִין / וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין אַתְּוְאַתָּה / וְכָל הַדְּבָרִים הֵם זֶה — לֹא אִישׁ לֹא אִשָּׁה / לֹא צָרִיךְ לַחְשֹׁב לִפְנֵי שֶׁמִּתְיַחֲסִים לְמִין . " בעברית חייבים להחליט לאיזה גוף פונים . אצל משוררים שונים אפשר להפעיל שיקול דעת או להטיל קובייה או לעקוף את הבעיה, לטאטא אותה מתחת לשטיח ( שהולך ומתכווץ אמנם ברוח הזמן ) . אלא שאונו היא מחלוצות הגל השני של הפמיניזם . ב- 1964 , השנה שבּה יצא הספר,...  אל הספר