] 68 [ אוצר מילים ] 69 [ לא י כול ל כתוב במקום אחר — שיחה עם מאיר שלו החברים הללו היו הגיבורים של סיפורי ילדותי . כולם, כך סיפר לי, נולדו בארץ רחוקה, ״גונבו את הגבול״, ועלו לכאן לפני הרבה שנים . חלקם בקרונות של ״מוז׳יקים״, מילה שלא ידעתי את פירושה, ש״נסעו לאיטם בין שלגים ותפוחי בר״, לאורך חופים מסולעים, אגמי ישימון מלוחים, בין גבעות קירחות וסופות של חול . חלקם, רכובים על אווזי צפון בהירים ולהם כנפיים ״כמו מקצה המתבן ועד בית האימון״, דאו וצרחו מרוב עונג על פני שדות גדולים וים שחור . אחרים אמרו מילות סתר ש״הניפו אותם ברוח חזקה״ והעתיקו אותם לכאן, מלוהטים ועצומי עיניים . והיה גם שיפריס . ״כשעמדנו כולנו בתחנת הרכבת של מקרוב, והקונדוקטור שרק, וכולנו עלינו לקרונות, פתאום הודיע שיפריס שהוא לא נוסע״ . ״לא גמרת את העגבניה, ברוך״ . פערתי את פי וסבא תחב פנימה פרוסת עגבנייה, זרויה מלח גס . ״שיפריס אמר לנו : ׳חברים ! לארץ ישראל צריך לעלות ברגל ! ׳ הוא נפרד מכולנו בתחנת הרכבת, עמס את תרמילו, נופף ביד, נעלם בענן הקיטור, ועד היום הוא צועד לארץ ישראל, מפלס את דרכו, ויהיה החלוץ האחרון להגיע״ . סבא סיפר ...
אל הספר