פס האטה

מעלה | גיליון 11 | אלול תשפ"ג | ספטמבר 2023 | 7 "רַבִּים יֶשְׁנָם כַּיּוֹם הַמְכַנִּים אֶת הַמָּקוֹם גִּבְעַת הַגְּאֻלָּה" ( עמ' 36 ) שירה מתלוננת, על גבול הטרחנית, היא שירה מרתיעה, המייצרת לרוב חוסר אמון . ב חיי- עיר התלונה היא מרעננת לשם שינוי . המשורר כותב על שכונה, על השכנים, על החום ועל הריב ( "אֲבָל הַמֶּלֶךְ דָּר בְּאַרְמוֹן / וּשְׁכֵנִים לֹא הָיוּ לוֹ", עמ' 69 ) . הוא שם את עצמו כחלק בלתי נפרד מהשכונה, לטוב ולמוטב, לוקח אחריות כשכן מתלונן, בתוך עמי אנֹכִי יושבת . השותפוּת מייצרת דווקא איזו אמינות מרעננת, שנובעת מן המשורר שמתייצב כמְסַפֵּר סיפור, בשירה, בגוף ראשון : "לְעִתִּים נִרְאֶה / כְּאִלּוּ אֲנִי מַרְבֶּה לְהִתְלוֹנֵן / וְכַמּוּבָן שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ אֱמֶת" ( עמ' 55 ) . דמויות שונות גרות בשכונה, למשל הַסַּפָּר אליקו ( בעמ' 24 ) , הקבצן שהגיע מיבניאל ( "מִנַּיִן יְהוּדִי / 'מִיַּבְנֵאֵל' עָנָה", עמ' 24 ) , השכן שמתלונן על רטיבות ( בעמ' 65 ) השכנה הבשלנית וסיר הדגים ( מופיעה כמה פעמים ) , הבת שמפחדת מטרור ( "וּבְכֹל עֶרֶב / הַיַּלְדָּה / מְחַזֶּרֶת אַחַר הַפְּתָחִים / מַשְׁגִּ...  אל הספר