28 | מעלה | גיליון 9 |אדר תשפ"ג | מרץ 2023 לעומת זאת, יש בספר גם תיאורים הרמוניים של הורות . לדוגמה, בשיר "אני רוקד עם הילדים בסלון" דהן מתאר סי טואציה של ריקוד פראי עם בנו - ובתו בסלון הבית . זהו רגע אבהי של קרבה ושחרור רגשי מחוספס ובלתי דביק, כמו שמתואר בסוף השיר : "כָּל הָאָבוֹת בְּכָל הָעוֹלָם רוֹקְדִים / עִם יַלְדֵיהֶם בַּסָּלוֹן . / רֹאשׁ מְסֻחְרָר, אַגָּן גָּמִישׁ . / / הַהוֹרוּת הִיא דָּת / כָּל הַשְּׁאָר פֶּרֶא" ( עמ' 18 ) . בשירה העכשווית יש אינפלציה של שירה וידויית . רובה עוסקת בפוסט-טראומה, הן כתוצאה של ההכרה בצורך החיוני לעבד את הח וויה, והן כתוצאה מהאטרקטיביות- התקשורתית של הסנסציה . כך נוצר אבסורד : טראומה, שהיא חוויה בעלת ייחוד אישי מובהק, הפכה לנוסחה שמכלכלת פס ייצור של שירים בעלי אופי דומה . שירת דהן מודעת למניפולציה של השי רה שאפשר להגדירה בתור "שירה- פייקונפסיונלית", וניכר בשירתו מאמץ ליצור קול אישי, חד-פעמי ומאוזן . לדוגמה, השיר המרגש "אבי" נפתח בשורה מטלטלת אשר מרמזת לפוסט-טראומה : "אָבִי עָשָׂה מַעֲשִׂים נוֹרָאִיִּים וְטַס / לְאֶרֶץ אַחֶרֶת" ( עמ' 30 ) . השיר מתא...
אל הספר