334 פרק שביעי מאמרו של טומסינסקי חידד שתי סוגיות שנויות במחלוקת . ראשית, הוא נזף בחסידי היידיש על ניסיונות השכנוע ועל הוויכוחים החוזרים ונשנים עם "האדונים העבריים" במטרה לשכנע את הציבור היהודי ביתרון עמדתם . המאמר קלט עוד בשלביו המוקדמים את ההיגיון המהפכני החדש בנוגע למערכת היחסים בין המבנה החברתי, הסמכות ומקורות הכוח בחיי התרבות . תרבות היידיש החדשה לא נאלצה עוד להצדיק את עצמה בנימוק שהיא מייצגת טוב מכל האחרים את התרבות החיה של יהדות מזרח אירופה ואת אופייה המשתנה . הצדקת קיומה וזכותה הבלעדית לשלוט בחיי התרבות היהודיים התבססה במקום זאת על מטפיזיקה לניניסטית במהותה, שלפיה גם מיעוט קטן מאוד, ובלבד שהוכתר בידי ההיסטוריה עצמה, יכול לייצג את הרצון "האמיתי" של ההמון ( בניגוד לרצון בפועל של רוב אמיתי כלשהו מתוך קבוצה אמיתית של אנשים ) ; וכן שבקרב כלל האוכלוסייה מייצגים המעמדות ה"פרוגרסיביים" הטבעיים, גם אם בהווה אינם אלא מיעוט קטן, את הרצון הכללי המתגשם, בשעה שהחברה עצמה שינתה את צורתה בעידן החדש של הסוציאליזם . המטפיזיקה המרקסיסטית-הלניניסטית הצליחה באורח פלא לפרוק את המתח בין העובדה שחסידי ...
אל הספר