278 פרק חמישי המעוררת תנועת הרגש לשם תענוג בלבד . היא אף היא יש לה מקומה וערכה בצד ידוע מחיי האדם ; אבל במצבנו עתה, אנו חושבים, שאין לספרותנו הדלה לפזר מעט כוחה לדברים כאלו" . ברדיצ'בסקי חלק על תפיסה זו לטובת חזון מקיף, אנטי-מהותני, של ספרות עברית, שלא תמתח קו ידוע מראש בין נושא הלאומיות לבין הפרט המודרני . במידה מסוימת, הוא שאף להגן על חזון רחב יותר של תרבות יהודית . יחד עם זאת הוא ניסה לקדם את סדר היום התרבותי האמור במונחים של דאגה משתמעת לְגורל העצמי היהודי המודרני : "חפצים אנחנו להיות 'בני אדם עברים' בבת אחת, בנשימה אחת, שניזונים ממקום אחד . מרגישים אנחנו צורך גדול ויסודי לרפא את הקרע הגדול והנורא אשר בלבבנו" . 86 השקפתו של ברדיצ'בסקי, ככל שהייתה אמיתית וכנה, הייתה גם במידה רבה פולמוסית ומגמתית . ואולם אנשי התרבות של שנות התשעים חזרו שוב ושוב על אותו רעיון במסגרות רבות אחרות, פחות וכחניות . ביאליק עצמו ( עד 1917 המבקר הפנימי החריף ביותר של נטיותיה ה"הבלתי אחראיות" של האינטליגנציה לאסתטיציזם ולאינדיבידואליזם ) בילה את העשור המעצב בחייו כמשורר כשהוא כלוא בניסיון רווי אשמה להילחם בַּס...
אל הספר