238 פרק חמישי ואולם מה ששמעו הרחיק לכת הרבה מעבר לשאלות של מסורת ותוכן . הפרשנויות בנות זמנו של ביאליק לחיבור מורכב זה היו רבות ומגוונות ; עם זאת כולן ראו ב"הלכה ואגדה" כתב אשמה חריף נגד האינטליגנציה הלאומית היהודית בכלל ונגד עמיתיו יוצרי התרבות העברית בפרט, התולֶה בהם כישלון מוסרי, פוליטי ותרבותי נורא . יתר על כן, מפורשת בהקשרה הנכון, "הלכה ואגדה" לא הייתה רק פולמוס אלא גם ביטוי מיוסר של הטלת ספק באידיאלים הבסיסיים ביותר של מפעל התרבות ; דהיינו, שפעילות תרבותית המוגדרת כעליונות האמנות וכייחודיות ( אינדיבידואליות ) עשויה להוליד תרבות יהודית חדשה ראויה לשמה . "הלכה ואגדה" משבץ את הביקורת הדוחקת שלו בתוך דיון מעמיק בשני המושגים הללו, שאותם החיבור מציג לא רק במישור ההיסטורי-הבלשני אלא כדימויים עשירים, רב-ערכיים לחוק וחירות, מסורת ויצירתיות, תבנית קבועה והשתנוּת, אתיקה ואסתטיקה – זוגות שכל אחד מהם פועל בו זמנית "בחיים ובספרות" . ביאליק פותח את החיבור בטענה, שיש להבין את המושגים "הלכה" ו"אגדה" לא כתופעות מנוגדות במהותן – מידת הדין המנוגדת למידת הרחמים, חד-משמעיות המנוגדת לרב-משמעיות, חובה ה...
אל הספר