236 פרק רביעי התשובה נעוצה בשפה הדתית במהותה, ששימשה את הקולטוריסטים לקידום טיעוניהם . ה"קולטור-ליגע" חששה, שהעלאת מחזות נחותים תהיה בעלת "השפעה משחיתה" על אותם חוגי תיאטרון שהציגו מחזות אלו . ביאליק דיבר בשם כל החוגים, חסידי העברית והיידיש כאחד, כשתיאר את הצפייה במופעי תיאטרון עממיים במילים אלה : "ערב ערב ינהרו שמה אנשים לאלפים, זקנים, צעירים, עלמות, ילדים, וטבלו שם את בשרם ואת נפשם ביורות של טומאה רותחת, וטימאו לנצח את מוחם ואת ליבם, את עיניהם ואת אוזניהם, את רוח פיהם ונשמת אפם" . 82 לשון כה שלילית מלמדת אותנו שהקולטוריסטים היו משוכנעים כי החוויה האמנותית עשויה להשפיע השפעה מרחיקת לכת ( אולי אף פוגענית ) ולחולל שינוי בנפש היחיד . היא גם מבהירה את התנגדותם הרבה לפיתוח תרבות "פופולרית" מבוקרת "מִדרגה שנייה", אף שתרבות כזאת הייתה עשויה לשרת טוב יותר את מטרותיהם הלאומיות במובן הפשוט ביותר . על פי תפיסתם הייתה לתרבות מטרה, או תכלית ראשונית, והגשמתה הייתה תלויה בקיומה של חוויה אמנותית בעלת ערך . לא במקרה אִפיין אותו היגיון עצמו את הטיעונים הקולטוריסטיים בעד ניתוקה של ה"תרבות" מתכתיבי הפולי...
אל הספר