225 להפוך את המוני העם אינטליגנטים ובמיוחד במוסדות חינוך . תמיכה זו הייתה יכולה להתבצע בידי גוף מרכזי, או באמצעות גופים עצמאיים מקומיים יהודיים, אך בכל מקרה באחריות המדינה . ה"קולטור-ליגע", שהחלה לפעול בצל פירוק המשרד לענייני יהודים בסוף אפריל 1918 ונאלצה ליטול על עצמה רבים מתפקידיו, מעולם לא זנחה את דרישתה שחלק ניכר מן המשימות שנפלו בחלקה יועברו לידי "מוסדות דמוקרטיים ממלכתיים" במערכת האוטונומית היהודית שתיכון מחדש . ובמבט רחב יותר, כמו בני ארצם הרוסים, גם אנשי התנועה הלאומית היהודית ( ובמיוחד הסוציאליסטים שבהם ) הועידו למדינה – במובן של סמכות ציבורית המתעלה מעל האינטרס הפרטי – תפקיד חיובי בתכנון ובעיצוב חיי התרבות . 58 מדינות יכלו לתמוך באותם מוסדות ציבור גדולים שהיה קשה לקיימם באמצעות יוזמה פרטית בלבד : מוזאונים, בתי ספר לאמנות ומוזיקה, תזמורות ואולמות למופעים ותערוכות . גם כאן היה מדובר ביותר מתמיכה כלכלית גרידא . בתקופה שבה נעשתה האמנות לבין-לאומית מבחינת התוכן, אפשר לטעון שהמדינה, יותר מכל גורם אחר, היא שקיימה את האמנויות ה"לאומיות" הייחודיות – על ידי מיקום הפעילות היצירתית של אז...
אל הספר