215 להפוך את המוני העם אינטליגנטים כעדות נוספת לחזון הדמוקרטי שלה סיכלה האינטליגנציה היהודית של 1917 – 1919 כל תוכנית שקראה ליצירת תרבות "לאומית-פופולרית" נפרדת, מִדרגה שנייה, עבור המוני העם . האינטליגנציה הלאומית היהודית – בדומה לאחדים מחוגי האינטליגנציה הרוסית ולחוגי אינטליגנציה לאומיים נוספים – טיפחה בתקופות שונות רעיון זה ממש : לדוגמה, בימי תנועת חיבת-ציון, בשנות השמונים והתשעים של המאה התשע עשרה, ניסו חברים מובילים בתנועה לדבוק ברעיון של מחויבות לתרבות עברית מודרנית לצד יצירת שירה ופרוזה ביידיש עבור "העם" . גישה זו נצפתה גם בבונד היהודי הסוציאליסטי בשנותיה הראשונות של המאה העשרים ( ולאחריהן ) . כפי שציין בשנת 1909 בנימה ביקורתית פעיל הבונד דאז משה אולגין, עמיתיו האינטלקטואלים חברי הבונד יצרו ביסודו של דבר תרבות יידיש עממית-רדיקלית עבור חברי התנועה, אף שהם עצמם בחייהם האישיים ניזונו מן המסורות הספרותיות והאינטלקטואליות הרוסיות, הגבוהות יותר . 32 מנגד, תוכניתה של "תרבות" להפצת התרבות העברית החדשה להמונים, לצד העוינות הבלתי מתפשרת כלפי היידיש, ביטאה דחייה של כל אותה דרך פעולה מסורתית...
אל הספר