192 פרק שלישי בשנים 1917 – 1919 דחקו תפיסות מהותניות ואנטי-מהותניות של תרבות יהודית זו את זו בתוך אותם מאמרים עצמם, ואפילו בתוך אותן פסקאות . יש לתלות זאת בכך שגם רובם המכריע של הקולטוריסטים היהודים, ששאפו להתרחק מן המגבלות של יהודיוּת מוגדרת כלשהי, הכירו בכוחם המשפיע עמוקות של מקצת המקורות היהודיים לכל הפחות . 101 ואולם חרף רגשותיהם המעורבים, כבר בשנת 1917 הרגישו רבים מן הקולטוריסטים שעליהם "לבחור צד" בפולמוסים הללו . בצומת היסטורי זה נאבק המשא ומתן העדין בין הקריאה לשמירה על צביון יהודי לבין הקריאה להרחבה, כפי שביטאו אותה בשירתם משוררים כטשרניחובסקי והופשטיין, עם תפיסות מתעצמות והולכות של עימות "סכום אפס" בין שני הציוויים התרבותיים הללו . אין זה מקרה שרבים מביטויי התמיכה בתרגום ובהרחבה לבשו צורה של מסע במרחב ( "מסילת הצדדין" ו"דרך המלך" של שטיינמן, הרטוריקה של הגלות של קלוזנר ) או בזמן, שבו הספרות היהודית הגיעה לצומת של סכנה, שיתוק והחלטות גורליות ( ליטאי, ליטבקוב, בן-אליעזר ) . לכל הפולמוסים, הדיונים והתוכניות הללו היה דבר אחד משותף : השכנוע העמוק שהתרבות האמנותית היהודית הגיעה לנקו...
אל הספר