169 התרבות העברית ותרבות היידיש בהשקפה זו כשהצהיר, שהייבוא הנרחב של ספרות העולם יוריד את הספרות העברית "מעל השביל הצר, מסילת-הצדדין" . 43 השערות אלה הביאו רבים ממבקרי הספרות של התקופה לתמוך בְּתרגומים ששיוו לנגד עיניהם לא "קורא יהודי" קרתני כלשהו אלא קורא בשל, מודרני, המסוגל להתמודד עם יצירה ספרותית מכל סוג . קלוזנר שיבח את התרגום העברי של "דוריאן גריי", שהוזכר לעיל, על "שאינו משמיט ענינים שונים אך ורק מפני ש'הקורא העברי לא ימצא בהם חפץ', כמו שהיו נוהגים אפילו ה'אירופיים' שבתורגמנינו עד היום" . 44 שטיינמן אף הוא שפך קיתונות של בוז על מוציאים לאור עברים טרום המלחמה, שבניגוד לשטיבל בָּנו את תוכניותיהם "על פי הנחותיהם" שצרכיו של קהל הקוראים היהודי הם "משום-מה מיוחדים" . 45 בקייב ניסח ליטבקוב תחושות אלה באופן פרוגרמטי יותר : הנכונות להסתייג מכל הפרדה חדה בין "ספרות של היהודים" ל"ספרות של האנושות" הייתה סימן ל"אומה חיה, החושבת ומדברת בלשון חיה" . 46 אלה, וחסידים נוספים של הרחבה תרבותית באמצעות תרגום, אכן דחו בגלוי את הרעיון שהתרבות היהודית הטרום-מודרנית תהיה הבסיס המרכזי למפעל התרבות החדשה ...
אל הספר