152 פרק שלישי קוראים פגשו את יצירתו של הופשטיין ב"נ ע צ ט", כתב העת של המפלגה הסוציאליסטית-הטריטוריאליסטית היידישיסטית "המאוחדים" ( "די פֿאַראייניקטע" ) , ובהמשך בהקשרים קולטוריסטיים של ממש, כדוגמת האסופה הספרותית האוונגרדית פורצת הדרך ביידיש "אייגנס" ( 1918 ) , בהקראה באוזני קהל נלהב בערבים ספרותיים של ה"קולטור-ליגע", ולבסוף בספרו "ב וועגן" ( בדרכים ) בשנת 1919 . רבים נמשכו במיוחד לשירים הרבים של הופשטיין על אודות הצעיר ( היהודי ) המגלה את עצמיותו בעקבות הזיקה לעולם הטבע . השירים הללו, שנכתבו ביידיש לירית יותר מאי פעם, חפה מהשתפכות יתר ומרטוריקה – הישג סגנוני שרבים ראו בו את עצם חשיבותה של שירתו – שיקפו גם מאמץ מורכב ליצור גרסה יידית מאוחרת של מסורת השירה הרומנטית האירופית . פייגה הופשטיין, לימים אשתו השנייה של דוד, זוכרת את המפגש המרתק שלה עם השיר שיהפוך תמצית הישגיו של הופשטיין : "בשנים 1919 – 1920 הייתה עיירת הולדתי קרמניץ . . . למשך תקופת מה תחת שלטון פולני . בחוג קטן של בני נוער יהודים קראנו, בין סופרי יידיש נוספים, גם את יצירותיו של דוד הופשטיין . 'אין ווינטער פֿאַרנאַכטן' ( בער...
אל הספר