101 חוקת התרבות המלחמה, הניעו את משורר היידיש והמו"ל קלמן זינגמן לכתוב את "אין דער צוקונפט- שטאָט 'עדעניא'" ( בעיר-העתיד "עֵדֶניה" ) , יצירה שחזתה כנגד כל הסיכויים את עיר הדרום התעשייתית כאוטופיה של טכנולוגיה מתקדמת, ששוררים בה דו-קיום אתני ופריחה לאומית . בעדניה חיים יהודים, אוקראינים, רוסים ופולנים בדו-קיום, תוך שהם מנהלים חיי קהילה לאומיים משלהם תחת מִנהלים אוטונומיים ; וכפי שגנדי אסטרייך מציין, "עדניה" הייתה במובן זה חלק מפּרץ של ספרות יהודית פרוגרמטית בנושא האוטונומיה הלאומית היהודית, שנוצרה בשנים מלאות התקווה שלאחר פברואר . 1 ואולם פוליטיקה במובנה הצר נעדרת למעשה מן החיים הבדיוניים של עדניה, אף שזיכרונות המאבק הפוליטי הם חלק מרכזי מן ההרמוניה הרב-אתנית של העיר ( "יחד הם נלחמו, יחד הם מתו" ) . תחת זאת, ה"תרבות" – Kultur – היא היא הניצבת בלב חייהם הקולקטיביים והאישיים של יהודיה הבדיוניים של עדניה . חייהם הציבוריים של יהודי עדניה מתנהלים סביב "מופעים המוניים" המועלים בתיאטרון מרכזי ענק, ועוד יותר מכך – סביב ספרות יפה ; ואם התיאטרון מעניק לציבור בעדניה חינוך לאזרחות, הרי שהסופרים הם ...
אל הספר