8 הקדמה במהותו . הוא יכול להיראות לנו אוטופי למדי לאור הכאוס והאלימות של התקופה, אך בעיני אנשי הרוח האלה הוא נתפס כהכרח לאומי ואישי מציאותי, בוודאי לא פחות דחוף מן המאבק הפוליטי : המאמץ להגשים חזון רב שנים – "רנסנס של התרבות היהודית" . בשורות התנועה היהודית הלאומית המפולגת היו מאות ואולי אלפים של אנשי רוח – סופרים, אמנים, מחנכים, מוציאים לאור ופעילי תרבות – שדגלו ברעיון הזה . הם האמינו בכל ליבם שליהודים נדרשת תרבות מסוג חדש, שלא התורה והמצוות עומדות במרכזה אלא צורותיה וערכיה של התרבות האירופית המודרנית . הם חשו ניכור או אדישות כלפי הדת והמסורת היהודיות, עקב השינוי העמוק בחינוכם בנעוריהם או בהשפעת המודרנה וערכיה . אנשי רוח אלה האמינו שרק לתרבות מעין זו יש ערך ומשמעות ורק דרך עיסוק בשירה, באמנות, ביופי וביצירה חופשית תהיה ליחיד אפשרות להתפתח כבן אדם שלם וחופשי . ואולם, אנשי הרוח האלה גם ראו את עצמם כיהודים במובן הלאומי, הרגישו קשר הדוק לדרכי חייו וללשונותיו של העם היהודי במזרח אירופה, האמינו שלעם היהודי יכולה להיות "תחייה" – לא רק פוליטית אלא גם פנימית – וסברו שתרבות יהודית חדשה זו היא ה...
אל הספר