330 פרק חמי שי הדרך עם כתב העת לתאולוגיה יהודית בגרמנית בעריכת גייגר ( 1835 – 1836 ) , הניע הכיוון הרפורמי של העורך את שי"ר להצהיר בפומבי ב- 1838 על ניתוקו מבמה זו ; ב- 1841 , במבואו למחברת הערוך, הזהיר את המהדיר ש"ז שטרן מפני מתן במה לגייגר בפרסום זה ; וסביב ועידות הרבנים של אמצע שנות הארבעים הפך גייגר מטרה מרכזית לחיציו נגד הרפורמה, בהאשימו אותו בערעור על סמכות התלמוד והמצוות ובדרך המובילה לקראוּת . למן בואו לפראג ב- 1840 המשיך שי"ר לנקוט יחס מקרב אל פורקי המסורת בקהילה שעדיין נותרו קשורים בה בלב ובמעש . ועם זאת שנות הארבעים, שבישרו תנופה בגיבוש תנועת הרפורמה במרכז אירופה, הובילו אותו להקצנה הדרגתית ביחסו אליה, ובפרט לאגפה הרדיקלי . גם בגישתו לרפורמה, בדומה ליחסו לחסידות, שקד לדרג את הקבוצות השונות . כבר בתשובתו נגד מפירי מצוות ברית המילה ( 1843 ) ניסה להבחין בין מחדשים מתונים, המאמצים שינויים קלים כתפילה בלעז, והם ראויים לסובלנות מרבית, ובין המחדשים הרדיקלים, ומהם קרא להתרחק כרשעים הפוגעים בעם יותר מצוררי ישראל . עם זאת המליץ לא לנקוט כלפי האחרונים שום יוזמה פעילה, שכן בלאו הכי ייעל...
אל הספר