314 פרק חמי שי ואף הדגיש תכופות את חשיבות הדימוי החיובי של היהודים והיהדות בעבר ובהווה בעיני העמים ; ועם זאת הונעה נטייתו להשכלה כללית ממבטו פנימה, מהכרתו העמוקה בתועלת הרוחנית שזו תביא לעם, בלי כל "פזילה" ליחסי חברות עם הנוכרים או שאיפה להשגת אמנציפציה, ודאי לא כזאת שמחירה פגיעה ביסודות הדת היהודית וטשטוש הזהות הקיבוצית של העם . אשר למאפיין השני, אימוץ זהות משכילית בלא ויתור על הדתיות היהודית, שי"ר לא רק שימש דוגמה חיה לשילוב תורה והשכלה אלא אף הטיף לכך רבות, מתפיסתו שילוב זה כעיקרון טבעי ומתבקש ומעמידה על כך ששני מרכיביו מפרים ומשלימים האחד את השני . עם זאת שיקפו חיבוריו גם את המורכבות והבעייתיות שבמפגש זה : נאמנותו לדת ולמסורת היהודית, ועימה העובדה שבדרכו להשכלה מילאה הספרות הרציונליסטית היהודית של ימי הביניים תפקיד חשוב יותר ממורשת הנאורות האירופית, הכתיבו לו גם גישה ביקורתית כלפי ההשכלה ופירותיה ; הוא אומנם הילל את תרבויות צרפת וגרמניה אך לא היה מתומכיה המושבעים של ההשכלה, ובחיבוריו בולט המתח בינה ובין הזהות היהודית . מול מתח זה הציג כלפי תוצרי התרבות של הנאורות האירופית יחס ששילב...
אל הספר