310 פרק רביעי שערך ב- 1860 , במלאות לו שבעים שנה, התוודה כי תקוותו זו נכזבה, שכן המטלות הרבות שרבצו על כתפיו בכהונתו הרבנית כמעט שלא הותירו לו פנאי לעבודתו המחקרית, והוא אף הביע געגועים לתקופה שקדמה לרבנותו, שבה היה אדון לעיתותיו . זאת הייתה גם מסקנתם, והפעם לאחר פטירתו, של שטיינשניידר, שבהספד לזכרו ציין כי "לרבנות של פראג נדרשו עשרים ושבע שנים על מנת לכלות גאון נדיר", 478 ושל ברנפלד, שכתב כי "עם בוא שי"ר לפראג החלה לו תקופת הכישלון והירידה במהלך רעיוניו" . 479 אפשר כי שני חוקרים אלו שפטו את תקופתו ברבנות מבעד לתפוקותיו המחקריות, שאכן לא היו מרובות, אך תצפית כוללת על מסלול חייו ומפעליו עשויה להוביל למסקנה שתקופת רבנותו לא הייתה החמצה, לפחות לא מצד יעדיו שלו . ראשית, גם טרם מונה לרבנות לא היו כל תקופות חייו פוריות מבחינה ספרותית . ברוב התקופה הראשונה, שבה חיבר בעיקר חיבורים משכיליים, מתכונת עיר פאריז ( 1814 ) ועד לשארית יהודה ( 1827 ) , היה יבולו הספרותי מועט ; תקופה פורייה ידע סביב סוף התקופה הנ"ל, ובעיקר בין 1828 ל- 1831 , בפרסום סדרת הביוגרפיות שלו ; רוב שנות השלושים עמדו בסימן שפל ב...
אל הספר