271 ה ר בנות בפראג שותפים באופן זה או אחר לדעות העורך, ובהם אברהם קרוכמל, יש"ר, ארטר, גייגר ולף . אולם בהדרגה הצטמצם מספר הכותבים, עד שמהחוברת השביעית ( 1865 ) הפך החלוץ לבמת יחיד של שור . אך גם בתקופה הראשונה תפס החומר שכתב שור נתח נכבד בכל כרך, וכך לדוגמה בזה הראשון יותר מחצי מהחיבורים היו שלו . את מאמר הפתיחה הפרוגרמטי, שארטר כתב אך נפטר בטרם סיימו ( 1851 ) , השלים שור, ובו יצא בקריאה לוחמנית, חסרת תקדים בספרות היהודית, בשם רוח הזמן, חוש הביקורת ורדיפת האמת נגד דינים ומנהגים שהתיישנו ובעד ביקורת של 306 שור ניגש להגשים מצע זה כבר בכרך ההוא, כלל הספרות התורנית, מהתנ"ך ועד לאחרונים . ובעיקר בארבעה מאמרים . עם אלו נמנים : מאמר נגד מוסד הרבנות ; המאמר העברי הראשון בביקורת המקרא המודרנית ; מאמר שכלל חילופי נוסחאות, הגהות ותיקונים לתנ"ך ולתלמוד ; 307 וכן מאמר שבו טען כי מקור התורה שבעל-פה אנושי, תקף חלק מאישיה, ובהם רבי יהודה הנשיא, שאת דרכו בעריכת המשנה אפיין בבלבול, באי-סדר ובחוסר היכרות עם הנוסחאות 308 הנכונות של המשניות שקיבץ לתוכה, ואף הצהיר כי אין במשנה מתינות, סדר וערך ראויים . על מ...
אל הספר