267 ה ר בנות בפראג לטעון שיש"ר עצמו חיברוֹ, טענה שהופרכה כבר מזמן ; ועל תשובת יש"ר, שכללה תכנים שקוממו את נאמני המסורת . זעמו של שי"ר על יש"ר משתקף בהתכתבות פנימית עם עמיתים . תגובה מוקדמת, סמוך להופעת הספר, מצויה במכתב לחברם המשותף שד"ל . שם ביטא אכזבה קשה מיש"ר, ואף הנגיד בין דרכו רבת השנים של יש"ר לטובת עמו, בניסיונו להוכיח את התאמת התורה עם 290 ולכהן ברבנות, 289 להילחם במשכיל הברלינאי הרדיקלי דוד פרידלנדר ובסיעתוהפילוסופיה, לבין חיבורו זה מימי שֵׂיבתו, שבו קם כ"איש מלחמה נגד המורים הזקנים מני אלפי שנים ונגד הדת המתפשטת בישראל מני אז" . לדברי שי"ר הוא לא התאכזב מריא"ם, שלו ייחס גם הוא את "קול סכל", אף לא ממלומדים איטלקים נוספים הסמוכים לו בזמן, שבכתיבתם ביקשו להטעות את הקוראים, אלא מיש"ר, בציינו שמעשיו גרועים ממעשיהם, שכן הוא פועל בדור שבו רבים המתפרצים ולכן ספרו מלבה את מדורתם . בכך הוא נעמד כ"צר ואויב לכל הזקנים מחזיקי הדת [ . . . ] ובתאוותו העזה כמוות להמית נפשות נקיים [ . . . ] אמר בפה מלא כי גם התנאים בעלי המשנה לא ידעו עוד מתורה המסורה" . 291 במכתבו הפציר בשד"ל לא להתפתות אחר ...
אל הספר