255 ה ר בנות בפראג לעשות פרצים קטנים, פרצו כבר החדשים ההם בכל הבניין ודילגו על הרי התלמוד, וקפצו גם על גבעות תורה הכתובה ועקרו מצוותיה והשליכון לעת אחרת מאוחרת כאלף שנה מזמן משה רבינו עליו השלום, והפרו בריתות שבת ומילה, ומהם דחו כבר יום השביעי מקדושת שבת אל יום שאחריו כמשפט העמים . 243 דברים אלו מתייחסים לשניים מהחידושים הקיצוניים ביותר שנדונו בתנועת הרפורמה בגרמניה עוד בשנות הארבעים : ביטול ברית המילה, כנדון לעיל, והעתקת יום המנוחה היהודי משבת לראשון, יום המנוחה בנצרות, הצעה שהועלתה לראשונה לדיון ציבורי בוועידת הרבנים השלישית בברסלאו ( 1846 ) בידי רבה של מקלנבורג-שוורין שמואל הולדהיים ונדחתה, 244 אך 245 בהקשר של הנהייה אחר המחדשים בהנהגתו יושמה בהדרגה בקהילה הרפורמית של ברלין . אפיין שי"ר את לף כמי שנדבק במחלת הזמן, להצטרף לרצים קדימה עד נופלם לבלי קום, ויעץ לו להמשיך בעשייה ציבורית במגוון שטחי עיסוקו תוך הימנעות מלצאת ולו גם במשהו נגד התורה הכתובה והמסורה או לעורר מבוכות לגביה אף ברמז, והבטיחוֹ כי רק כך יישמר כבודו . בשרטוט דיוקנו של הרב אברהם ב"ר חייא בפתח ספר הגיון הנפש המשיך שי"ר ...
אל הספר