249 ה ר בנות בפראג נימק חזן בין היתר בהסבר שאין עוד כיום דיינים מומחים בתחום זה, הוסיף שי"ר כי בעת הזאת יש אף יתרון בכך, והלא מצויים כיום "כמה המכונים רבנים" — כשדבריו הוסבו ודאי על הרבנים הרפורמים — שביטלו בעצמם את הדינים מישראל, ולא רק בממונות אלא אף בכלל המצוות, בתורה שבכתב, בתורה שבעל-פה ובשולחן הערוך . מכאן שאילו חלילה נמסרה בידיהם סמכות הפיקוח בתחום זה, היו מהפכים את המשפט ומשתמשים בו להרשעת מתנגדיהם . 218 בשונה מהסכמתו לשלושת הסעיפים הראשונים בפסק של חזן דחה שי"ר נמרצות את זה הרביעי, שלפיו יש להחרים את העוקפים את הפסיקה היהודית בדיני ירושה בפנותם לערכאות, ושחובתם של הקהילה והרבנים לרדוף בכוח אחר הסרבנים ולאכוף עליהם את דין התורה . לטענת שי"ר גישה זו אינה ישימה עוד בהווה . בימי קדם, כשהעם היה מלוכד מבחינה דתית, אפשר היה להבחין בין המצווה או המנהג ובין החריגה מהם . אך כיום כמספר האנשים כן מספר הדעות, ואין עוד מרכז פסיקה מקובל על הכלל להצבת גבולות בין מצווה לעבירה ולהגדרת החורגים מההלכה שראוי לרדוף . טיעון זה מקביל בהגיונו לטענה רווחת בכתביו נגד רפורמות דתיות, שלפיה בניגוד לעבר הרח...
אל הספר