3. לאחר ועידת פרנקפורט

239 ה ר בנות בפראג סוגיה זו החלו נותני הטון בה לפרוס את מצעם הרפורמי, ובעקבות תוצאות ההצבעה עליה נטש פרנקל את הוועידה, משום שהוועידה לא תמכה בעמדתו בדבר חשיבותה של העברית לקיום 178 היהדות בעת החדשה . את ביקורתו על התייחסותה של הוועידה לנושא העברית פתח שי"ר מתוך קישור להתנערות מהדת בכלל, בטענה שמשתתפי הוועידה "גרשו לשון יהודית מהיכל ה', ולא נתפלא על זה, כי שנאתם רבה אליה כמו אל דת יהודית, עם כל אשר יתאמרו באהבתם הגדולה אליה, ויחבקוה בזרועות בשרם עד תיחנק מהם, כי יוציאו כל רוח ממנה" . 179 את עיקר ביקורתו על האופן שבו טיפלו משתתפי הוועידה בעברית בחר להציג במשולב עם התקפה על תגובתם ל"מכתב הגדול" שלו, וכן בהאשמתם במרמה בכל דבריהם . לדבריו נודע לו כי בפרוטוקול הוועידה נרשם שהתקבל ממנו מאמר עברי הכולל התנצלות על היעדרותו, וכן דיון מלומד ברפורמה, וכיוון שהמאמר נכתב בעברית הוא נמסר לחברים לעיון . 180 שי"ר טען שמסר זה רצוף שקרים . לדבריו, הוא לא התנצל על היעדרותו מהוועידה אלא הסביר מדוע רבנים שונים מתקשים להגיע אליה, וכן לא דן ברפורמה אלא יצא נגדה, בטענה שבלתי אפשרי הן מצד התורה והן מצד שיקול הד...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי