207 ה ר בנות בפראג אחרים שי"ר מעולם לא הסתכסך איתו, ובעיקר כיוון שאומנם גם הוא נטה לרפורמה בתחילת דרכו אך בשונה מיוסט התנער ממנה משלב מוקדם בפעילותו . 78 שי"ר עצמו, במכתב אישי מאוחר יותר, הסביר לפחות חלקית מדוע פנה ליוסט דווקא . לדבריו, לאחר שביטל בכרם חמד השביעי ( 1843 ) את טענותיו של יוסט נגדו בנוגע לזיהוי אנטונינוס קיבל ממנו איגרת פיוס ותחנונים, ולכן סבר שמעמדתו המתרפסת יוכל אולי להניעו לתקוף בספרו את המחדשים . 79 ייתכן אף שהפנייה ליוסט נבעה דווקא מזיקתו לרפורמה, מציפייה שבשל גישתו הרפורמית המתונה יתקבלו דברי תוכחתו ביתר פתיחות מאשר ביקורת מחוץ לתנועה . מכל מקום, כיוון ששי"ר הכיר בכך שיוסט אינו שותף לשיפוטו החריף נגד הרפורמה, הוא לא הסתפק בבקשה לעמיתו להוציא את דינו עליה, אלא הציג בפניו את תמצית גישתו כלפיה . ובעוד שבתשובתו על המילה, שנכתבה כחיבור תורני, מילא הממד האמוני-הלכתי מוקד חשוב, במכתבו ליוסט מטבע הדברים זכה הדיון התורני להתייחסות שולית יותר, הביקורת על הרפורמה הצטמצמה לקיצונים שבה, והודגשה פגיעתם במישור הלאומי, בהרס העם, ולא במישור הדתי, בהפרת מצוות האל . בפתח דבריו ליוסט ה...
אל הספר