192 פרק רביעי דיון מפורט בתִארוכי חייהם של מדקדקים שונים . הדיון סוכם בטבלה, שבה הוצגו בציר הזמן גדולי הלשון העברית בתקופה האמורה בבבל, באפריקה, בספרד ובאיטליה . לצד הקמת הפנתאון לאותם גדולים פרס שי"ר את השלבים השונים בהתפתחות העברית, תוך שיבוצם בדיון בהיסטוריה הלשונית-תרבותית של האנושות בכלל . לשיטתו שיקפו הלשונות בימי קדם את רמת התרבות של עמיהן . וכיוון שהעמים היו עדיין בשחר ימיהם אפשרו לשונותיהם יצירה של סוגות בסיסיות בלבד, כגון שירים, משלים, תפילות וסיפורים, ולא ביטויי הבעה מתקדמים יותר של חשיבה מופשטת, פרשנות והתפלמסות, ראיות וסתירות . מבין העמים החלה אצל היוונים כתיבתם של ספרי חוכמה רק מימיהם של אפלטון ואריסטו, ואילו אצל היהודים חוברו אומנם ספרי הקודש בתקופה קדומה הרבה יותר, אך בהם היצירה הרטורית של טענות, ראיות והיקשים תפסה מקום שולי בלבד . עם זאת עוד מימים קדומים נדרשו מורי התורה למילים מופשטות שונות, ונראה שלקחון מלשונות זרות . מאוחר יותר, ברוב ימי הבית השני, חדלה העברית להיות מדוברת, ואז הושתת השיח התנאי על טענות קצרות, הלכות ודינים, תוך מיעוט בוויכוחים הלכתיים, ולכן עדיין אפ...
אל הספר