163 ה רבנ ות בטרנופול ו הג ליל בהן להתחקות אחר מקורן של העמדות ההלכתיות השונות, ולפיהן לפסוק הלכה בכל עת לפי שיקול דעתם של פוסקי הדור וצורך הזמן . הוא אף ציין כי לולא עמידת ראב"ד מפושקירה נגד רמב"ם עלול היה להשתכח זכרם של המשנה והתלמוד, ואז העם היה משתעבד לפסיקת רמב"ם, 144 שנשענה בעניינים שונים לא על חז"ל אלא על אריסטו . בעקבות דברי ביקורת אלו על רמב"ם שיגר עורך הכרם של"ג מכתב לשד"ל ובו התלונן כי על מאמרו זה קבלו בפניו בחריפות כל חכמי הדור, ובהם שי"ר, והלה אף מכין איגרת תוכחה נגדו . 145 שד"ל הזדרז לנסח את תגובתו, וזו פורסמה בכרך העוקב, הרביעי, של כתב העת ( 1839 ) . בתגובתו טען שבמכתבו הקודם לא ניסה לערער על גדלותו של רמב"ם אלא רק לבקר אותו 146 אולם בכך טרם תמה התקפת שד"ל על גדולי ישראל בלא משוא פנים בעניין אחד או שניים . מימי הביניים : בכרך האמור פורסם מכתב ממנו ליש"ר, ובין היתר ביקר בו את ראב"ע . 147 לנוכח השתלחותו בגדולי ישראל הופיעו באותו כרך תגובות ממלומדים בולטים, ובהם יש"ר עצמו, במכתב תשובה לשד"ל על מכתבו הנ"ל, 148 ואף רנ"ק, שבדרך כלל נחבא אל הכלים . 149 מאמרו של שד"ל נגד ראב"ע ק...
אל הספר