145 ה רבנ ות בטרנופול ו הג ליל ביקש במאמרו לתווך בינם ובין החיבור, בעיקר בהסברים על החסידות . הפניית הטקסט דווקא לרב גרמני, בפועל או כטכסיס ספרותי, מילאה תפקיד חשוב בבניין הביקורת, שכן זו שימשה לא רק סיבה לתיעוד הסביבה המזרח-אירופית שבה נכתב החיבור, ובמיוחד לגינוי החסידות, לאותם קוראים רחוקים ביהדות גרמניה, אלא אף כדי לבקר קהילה זו . את השפעתו הראשונית של מגלה טמירין על הציבור תיאר שי"ר כהצלחה רבתי שהבטיחה גדולות : הספר עשה נפלאות, רבים מהחסידים התחבאו מרוב בושה, ועל אלו שבכל זאת העזו להופיע בציבור הצביעו תוך זיהויָם לפי שם האב-טיפוס התואם להם מהספר . עם זאת, שי"ר הזכיר את הציפיות לצמצום הדרגתי של החסידים עד כלותם, ואף את חיזויו בעבר כי בתוך שנה-שנתיים "יתמו המתחסדים מן הארץ", וציין שתקוותיו התבדו והחסידים התרבו "כצפרדעי מצרים" . בכל זאת לטענתו פעל הספר, אך בשונה מהצפוי . כוונת מחברו הייתה לחשוף בפני הדור הצעיר, שטרם למד למאוס ברע ולבחור בטוב, את ה"מתנכלים" ואת נכליהם בסתר כדי להבזותם בעיניהם . אולם אף כי "למדו התועים [ . . . ] ונפקחו עיני העוורים" דבר לא השתפר, נהפוך הוא : עוונות שבעב...
אל הספר