117 חלוצ יות ב"חוכמת ישראל" בלבד בפירושי התיבות, כי תורה שבע"פ מורשת קהלת יעקב, ובה הורגלנו מימי נוער, ושכלנו יאלפנו" . 178 שי"ר ניצל את הבמה להטיף את עמדתו הסובלנית, שלפיה אפשר להיעזר בפרשנות חכמי האומות לכתבי הקודש היהודיים, אך רק לאחר בחינתה המעמיקה ; גישה כזאת נקט כאמור גם בהתכתבותו עם שד"ל, בתומכו בשימוש בפירושיהם של חוקרי מקרא גרמנים, אך בביקורתיות ותוך סינון דברי כפירה . שי"ר לא הסתפק בחיוב השימוש במחקרים מחכמי האומות, אלא אף נדרש לעמוד על משמרת כבודם . לכן תקף את לנדא לא רק על הימנעותו מלהזכיר את בוקסטורף במהדורתו אף שנשען עליו רבות, אלא גם על כך שכשגילה במקום אחד כי הסתמכותו עליו 179 שי"ר מחה על דפוס התנהגות זה, בהכריזו : "כן לא הולידה טעות קם בעזות מצח לגדף אותו . יעשה ! " . 180 לאחר דברים אלו נפנה שי"ר לפרט את החסרונות שייחס למהדורת לנדא להערוך, ומנָאָם בעשרה מכלולים : ( א ) כיוון שלנדא צירף לשמות הערכים בהערוך את המונחים הלועזיים, בהסתמכו בלעדית וללא בדיקה על כתבי בוקסטורף, עברו בכמה מקרים עם לעזיו גם פירושיו המוטעים ; במקרים אחרים העתיק מבוקסטורף בחופזה מילים המתייחסות לער...
אל הספר