98 פר ק שני של מחנך, מבקר ומזהיר, גם במכתב זה נקט קו דומה, ברם הפעם מול אדם שלא רק שלא היה תלמידו, אלא כזה שכבר זכה להכרה רחבה בלמדנותו, בהשכלתו ובפעילותו הספרותית העצמאית . מסלול זה של שי"ר עתיד היה להתרחב ולהעמיק, ובו נודע לו תפקיד בולט של מוכיח בשער, בזירות ההשכלה ומדעי היהדות ובמרחב הציבורי היהודי בכלל . כך זוטה פרשנית שהעלה שד"ל קוממה את שי"ר, אך הוא הגיב במתינות . אולם תגובתו הציתה את שד"ל, והוא הפך סוגיה זו למרכז תשובתו לשי"ר . 108 בתגובה לטענתו של שי"ר שהמסורה חוסמת פרשנויות כחידושו הנ"ל, השיב שד"ל תחילה כי לפירושים מסוג זה בכל זאת יש מקום, אם ביסודם אמונה באל, חיפוש האמת וטוהר המחשבה . בהמשך ביקש לבסס כיוון פרשני זה על סמך הטענות האלה : עד לחתימת התלמוד טרם נוצרו הנקודות והטעמים, טענה שלדבריו גילה עוד בנעוריו ; כל גדולי הפרשנים נוטים בפירושיהם פעמים רבות מדרך הניקוד והטעמים ; ובעלי המסורה, שבשם מפעלם אסר שי"ר כל שינוי בקריאת הטקסט המקראי, בכלל מאוחרים לנקדנים . מכאן ביקש להפיג את חששו של שי"ר מהשלכות חשיפת פירושים כאלה ברבים, וציין שיש להודיע לעם כי אומנם ספרי הקודש נשמרו דורו...
אל הספר