ט. הפולמוס עם ביק על "אהבת ישראל" (1827 – 1831)

65 שי לוב תור ה והשכלה לפיכך אהבת ישראל זו "לשנאה תחשב, היא הרעה לנו מאז, הרבתה משטמת כל הגויים עלינו, ובמחשכים הושיבתנו שנות מאות רבות" . 240 ואם בשירו האשים את ביק בהסתגרות תרבותית יהירה מול החברה הנוכרית, כאן עלה מדרגה והאשימו בכך שההתבדלות מהעמים והשנאה כלפיהם מולידות את שנאתם לישראל . במכתב להוליש תקף שי"ר את ביק מעמדה משכילית מובהקת, ולפיה את שנאת העמים יש להמיר בכבוד הדדי, במגעים תרבותיים ובהשפעות הדדיות, אך מתוך הכרה עצמית ברורה בייחוד עם ישראל ובמסלולו הרוחני, המרומם מעל לכל יתר העמים : אהבתי את עמי בכל נפשי ומאודי, ועד זקנה ועד שיבה אני אסבול כל תלאה ומצוקה, אם רק לטובתם תהיינה . להם הקדשתי כל עתותי, חיי הנותרות לי מטרדות העולם [ . . . ] וכל מעיני בהם ; אולם ניסיונות וחקירות רבות בקורותם, הראוני כי לא בהפרידם מכל אום [ עם, אומה ] לבלי קחת חלק מאומה מחכמותיהם, דרושותיהם וספריהם היקרים, יעלו אל המעלה הנכונה אשר נועדה להם, ורק אם יבקשו הטוב מכל ארץ ועם יגדלו על כולם ביסודי אמונתם הטהורה והאמיתה, על כל זולתם — ויהיו לעם חכם ונבון כהבטחת הכתובים . 241 ובמכתב תגובה לביק עצמו התנער ...  אל הספר
מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי