47 שי לוב תור ה והשכלה ברוח דברים אלו כתב לריב"ל גם לאחר שהספר כבר נדפס, ב- 1828 : "שמחתי על עשתונותיך החרותות בעט ברזל ועופרת לעד [ . . . ] בנים יבואו ועם נולד יכבדוך ויודוך על כל הטוב אשר 162 עשית עמהם" . בדומה השיב שי"ר במכתבו לאותו מ"א, בפותחו בתמיהה על עצם השאלה בדבר ההיתר ללמוד לשונות וחוכמות זרות . בהסתמך על תקדימים רבים מספרי הקודש ומגדולי ישראל, וכן על "דברי שלום ואמת" לווייזל, טען כי לא רק שמעולם לא הייתה ביהדות כל התנגדות ללימוד שפות זרות או חוכמות מספרי העמים ( להוציא גישות כפירה ) , ובפרט רפואה, אדרבה, מתוך 163 כך גם הבנת תועלתן היו לימודן והעיסוק בהן חלק בלתי נפרד מתולדות העם מאז ומתמיד . חִייב שי"ר לימוד מלאכה המפרנסת את בעליה, תוך הסתמכות על המשנה "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" ( אבות א, י ) . טענה זו הוצגה אצלו ביתר שיטתיות כמה עשרות שנים מאוחר יותר, ב- 1856 , כששימש כבר אב"ד בפראג . אז פרסם בשנתון יהודי וינאי בגרמנית מאמר על העיסוק במלאכה ובחקלאות בקרב היהודים בתקופת חז"ל ועל היוקרה שנכרכה בו, ופרס שלל מקורות מספרות חז"ל שלטענתו מלמדים על המקום החשוב שנודע לעיסוקים א...
אל הספר