38 פרק רא שון יוציאו ; ובטוב טעם ודעת ענה דודי [ שי"ר ] ואמר לי כמעט בכל איגרותיו : כי מוסדי כל חכמה ותושיה בבית יעקב יֵהָרֵסוּן אם לא על אדני תורתנו הקדושה וספרי חכמינו הראשונים הָטְבָּעוּ . 106 מכאן מתבררת עמדתו של שי"ר, שלפיה הפצת השכלה בישראל תצלח רק מתוך שמירת הנאמנות לתורה, לספרות הרבנית בכללותה ולעברית . אולם במכתבו הנדון לא הסתפק שי"ר בביקורת על ההשכלה הקיצונית אלא גם תקף, בדומה ליתר המשכילים בני דורו, את הקצה שני, של האדיקות המסתגרת, שאותה הוא זיהה עם החסידות . לצורך המחשה השתמש בתלמידו-ידידו מהמכתב הקודם, זה שלפי השמועה הפך לחסיד, כשלפי הסברו אם אכן נכון הדבר "זה רק מאשר לא שמע לקולי להגות תמיד בספרי רבנו משה ז"ל, מחברות מליצה ואמרי שיר לא עצרו כוח לעמוד נגד צעיר ורך כמוהו" . מכאן משתמעת גישתו של שי"ר שלפיה העיסוק בשירה, ובמשתמע בספרות יפה בכלל, אין בכוחו לגבש את החוסן הנפשי הנדרש מול אתגרי החיים, בניגוד לסגולתם של כתבי רמב"ם, הבונים אדם איתן ; ולכן הביע בפני תלמידו את חששו שמא בלא שקידה על כתבים אלו יתחסד אף הוא . ועם זאת לצד כתבי רמב"ם עודד שי"ר את נמענו להעמיק את השכלתו הכ...
אל הספר